מה את רואה כשאת מסתכלת על המטבח שלך?

היא ישבה מולי בקליניקה, אישה בשלה, כזו שכבר עברה דבר או שניים בחיים. היא דיברה על תחושה של "קיר שקוף". מצד אחד, הכל בסדר – הבית, העבודה, הילדים שכבר גדלו. מצד שני, היא הרגישה שהיא בקיפאון. "אני מסתכלת על החיים שלי," היא אמרה, "ורואה רק את מה שחסר. את מה שלא עובד. כאילו כל הצבעים נעלמו".

ביקשתי ממנה לעשות תרגיל קטן. הראיתי לה תמונה של מטבח ביתי חמים, דומה לזה שאת רואה כאן למעלה, ונתתי לה משימה: "ספרי לי כמה פריטים צהובים את רואה".

היא הייתה יסודית. היא מצאה את קערת הלימונים, את ידית הקומקום, את הפרח שעל המגבת. היא הייתה בטוחה בעצמה. ואז שאלתי אותה את שאלת המחץ: "וכמה פריטים כחולים ראית?".

הקליניקה של המוח: מה זה עיוורון קשבי?

מה שקרה לה בחדר הוא תופעה פסיכולוגית מרתקת שנקראת עיוורון קשבי (Inattentional Blindness). מחקרים פורצי דרך (כמו ניסוי "הגורילה הבלתי נראית" המפורסם של סימונס וצ'אבריס) הוכיחו שכאשר אנחנו ממוקדים במשימה ספציפית, המוח שלנו מסנן באופן אקטיבי מידע אחר שנמצא ממש מול העיניים שלנו.

בתוך המוח שלנו פועלת מערכת שנקראת ה-RAS (Reticular Activating System). היא מתפקדת כשוער בכניסה למסיבה: היא מחליטה איזה מידע ייכנס למודעות ואיזה יישאר בחוץ. אם את עסוקה בחיפוש אחר ה"אין", אחר הקיפאון או אחר הכישלונות – המוח שלך יבצע עבודה מדהימה בלהוכיח לך שצדקת. הוא פשוט יחשיך את כל השאר.

לצאת מהקיפאון: התנועה הקטנה שמשנה הכל

נשים רבות שמגיעות אלי לסדנאות החוסן או לפוטותרפיה, מרגישות שהן תקועות בתוך תמונה בשחור-לבן. הכוח של האימון הוא לא להמציא מציאות חדשה, אלא ללמוד לכוון את הזרקור של ה-RAS מחדש.

כשאנחנו מתחילות לחפש את ה"כחול" – את היכולות שכבר קיימות בך, את רגעי החוסן מהעבר, את התנועה הקטנה שכן קרתה היום – המוח מתחיל "לייצר" לנו אותם במציאות. זו לא מאגיה, זו נוירוביולוגיה.

הפעם הבאה שאת נכנסת למטבח (או לחיים שלך), תשאלי את עצמך: מה אני מפספסת עכשיו? איזה צבע מחכה שאגלה אותו?