מכירה את הרגע הזה במטוס, רגע לפני ההמראה? הדיילת מדגימה את נוהלי הבטיחות, והקול שלה נשמע ברקע כמעט כמו רעש לבן. אבל יש משפט אחד שהיא אומרת שתמיד מקפיץ אותי: "במקרה של ירידת לחץ בתא, קודם הניחו את מסיכת החמצן על עצמכם, ורק אז עזרו לאחרים".
בפעם הראשונה ששמעתי את זה, לפני שנים, הלב שלי התכווץ. זה נשמע לי אנוכי. הרי הילדים שם, ההורים שם, כולם צריכים אותי! איך אני יכולה לשים את עצמי קודם? בתפיסה הנשית שלנו, חונכנו שהנתינה היא המהות, ושאנחנו תמיד בסוף הרשימה.
נשים רבות שמגיעות אליי לקליניקה מרגישות שהן "שם בשביל כולם". הן המנוע של הבית, התמיכה הרגשית של החברות, הכתף המקצועית בעבודה. הן עושות הכל נכון, אבל הן מרגישות תקועות, עייפות ומרוקנות. הן מנסות להניע את הרכב של החיים שלהן, אבל המכל פשוט ריק.
מבט מהקליניקה: למה המנוע שלנו כבה?
כשהפוקוס שלנו מופנה כל הזמן ל"חוץ", האנרגיה שלנו יורדת. אנחנו נשארות במקום כי אין לנו דלק לתנועה. הזרקור שלך מאיר על כל מה שמעכב ומכביד, במקום להאיר על המקור שנותן לך כוח.
להסיט את הזרקור פנימה: זה לא אנוכי, זה הכרחי
השינוי האמיתי, זה שמוביל ליציאה מהתקיעות, קורה כשאנחנו בוחרות להסיט את הזרקור פנימה. לבחור להסתכל על מה שמשמח אותנו, על מה שמקדם אותנו, על ה"חמצן" האישי שלנו.
ברגע שהפוקוס שלך יהיה במקום שמטעין אותך – בין אם זה צילום, הליכה בטבע, או פשוט חצי שעה של שקט – האנרגיה שלך תעלה. ומשם? משם תוכלי לנוע קדימה בחיוך ובעוצמה, ולהיות שם עבור היקרים לך באמת.
מה החמצן שלך היום?
בסדנאות הפוטותרפיה והאימון שלי, אנחנו לומדות לזהות את ה"חמצן" האישי של כל אחת. אנחנו מתאמנות בלהחזיר לעצמנו את השליטה על הזרקור, כדי שנוכל לחזור לנוע.
אני מזמינה אותך לשים את המסיכה שלך קודם.אז היום, אני שואלת אותך: מה הדבר הקטן שאת עושה היום רק בשבילך כדי להחזיר לעצמך קצת אוויר?