סטרס הוא לא בעיה שצריך לפתור

תכננתי בת מצווה מושלמת לליה. הכל היה סגור, מתוקתק ומוכן.
אבל אז החיים החליטו לבדוק אותי:

היה רגע אחד בדרך, בתוך רכבת האירועים הזאת, שנכנסתי לרכב עם בעלי. העיניים קצת רטטו מדמעות. הסתכלתי עליו ואמרתי: "אל תנחם אותי ותגיד שהכל יהיה בסדר. אני יודעת את זה. אני צריכה דקה אחת רק לפרוק — וזהו."

במקרה הזה, זה היה כל מה שנדרש. שחרור של רגע, ואז חזרה לפוקוס.

גם כשישבתי על הרצפה רבע שעה לפני האירוע מול מחשב שחור — לא נתתי לעצמי לשקוע. נשמתי. אמרתי לעצמי שוב: "גרניט, את הולכת להנות מהאירוע הזה. הכל פתיר."

ובאורח פלא? המחשב נדלק. והאירוע היה מושלם — הרבה יותר ממה שחלמתי.

היום, מתוך מקום של הכרה ביולוגית ומנטלית של ניהול סטרס, אני יודעת שאנחנו אלו שקובעות איך ייראה הביקור הזה.

כשאני מזהה את הסטרס מגיע — אני לא נלחמת בו. אני עוצרת.

אני נותנת לו יד ואומרת: "אוקיי, אתה כאן. בוא נראה איך אנחנו עוברים את זה יחד."